<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"י ח"ב</h1>
<h2>דף עה:</h2>
י"א כי הגבהה אינה קונה למטה מג' טפחים חוץ מן ההפקר שהבטה קונה בהפקר וי"א כי אינו צריך ג' טפחים וכן עיקר ורבינו אפרים כתב שצריך טפח ורש"י קמא ובערובין [ע"ט ע"ב]. ור"ת דקדק שדי בטפח בהגבהה ומדברי רש"י נראה שצריך ג' טפחים. ולדברי הכל בהפקר בטפח. דין מסירה כיצד פי' ריב"ם שצריכה מיד ליד ורש"י וכמה פסקנים פירשו שיתן לו רשות לילך לחזק ולאחוז בה. וכתב רבי' אפרים ואין מסירה צריכה מיד ליד אלא דאמר לו לך חזק וקני בתרא. כתב הר"מ במז"ל במכירה [פ"ד הי"א] זה כלל גדול יהיה בידך הקונ' המטלטלי' אם פסק הדמים ואחר כך הגביה קני ואם הגביה תחלה והניח ואחר כך פסק הדמים לא קנה באותה הגבהה עד שיגביה אחר שפסק או שימשוך דבר שאין דרכו להגביה ע"כ.
<h2>דף עו:</h2>
כל מקו' שאמרו במסירה וכ"ש במשיכה כך מוכח בתרא קדושין. ברשות הרבים דאמר ליה לך חזק וקני יועיל מסירה אבל לא משיכה וכן בחצר של שניהם בסימטא משיכה אבל לא מסירה וכן בחצר של שניה'. אמר ליה משוך וקני ברשות הרבים לא קנה עד שימשוך פי' במקום שיועי' משיכה כי קפידה הוי כך פרשב"ם יש מן הגדולים שכתבו מטלטלין שאפשר למושכן בקנין במשיכה ואם הם גדולים נמי במסירה ורוב הפוסקים הסכימו דשום טלטל אינו נקנה במסירה זולתי ספינה ושטרות או בהמה וכיוצא בהן כמו שתמצא כל אחד במקומו בתרא כתובות. בסימטא וברשות שניהם שיש לו רשות להניחו שם מדד פירות המוכר או הסרסור במדה של מוכר מדד ונתן לתוך כליו של לוקח קנה אפי' דלא משך ולא אמר ליה זיל קני ואם הניח על גב קרק' לא קנה ואם לא מדד והוא בכליו של לוקח צריך לומר זיל קני ואם היתה מדתו של לוק' ראשון קנה כשיש במדות שנתות כלומר סימנין עד כאן לוג או שנים או יותר לא נתמלאת המדה כשמדד המדה קנה כל מה שהגיע ראשון ראשון לאות סימן קנה אותו מקו' ואם היא מדת סרסור קנה עד שנתמלאת המדה כאשר אפרש לפנים. ובמדה של לוקח אין בה שנתות זולתי לא קנה אם היה כל תשלום הדבר ברשותו אבל מקצת במדה שלו בלא שנתות ומקצתו חוץ מרשותו לא קנה אפילו מה שבמדה דה"ל כמוכר כור דיכול לחזור בו אפי' בסאה אחרונה אף על פי שמקצתו ברשותו מאחר שהכל קנין א' בתרא. ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהם אפילו בכליו של לוקח אף על פי שמדד ואפילו אמר ליה זיל קני לא קני אלא אם כן מסר או הגביה או שיוציאנה בתרא. ברשות מוכר כליו של לוקח אי א"ל זיל קני קני ואפילו לא מדד ואי לא אמר ליה זיל קני אפילו מדד דלא אקני ליה מקום בחצירו לפי' לא קנה עד שיגביהנה או יוציאנה מרשותו או יוציאנה מרשות או שהקנ' לו חצירו או מקומו בשכירות או בקניה ולא בקבלה לחודא לומר תזכה לי חצירי אלא צריך קנין ע"י אחר ולא ע"י עצמו אבל בדבר המופקד אצלו סגי בקבלה לחודה ע"י עצמו לזכות לו בתרא. ברשותו של לוקח קונה אפילו לא מדד והוא שפסק אבל לא פסק לא קנה כי בלא פסיקא אינו מועיל לו שום הקנאה בעולם ולא קנה בשום מקו'. וכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה אפילו אמר ליה זיל קני עד ישאיל לו כליו וכן כתב הר"מ במז"ל כי כמו שאין כליו של לוקח קונה ברשות מוכר כך כליו של מוכר לא קנה ברשות לוקח זולתי כמו שכתבתי. ובדבר שדמיו קצובין או שאמר כמו שישומו ג' דינו כמו שפסק דמים וקנה וכן כתב אבן מאגש וכתב בשם רב אלפס דלא קנה עד שיפסוק אפילו דמיו קצובין בתרא. כתב הרשב"א שאף על פי שהמקח הוא א' אם (הרחיק) [החזיק] במקצתו ונתן דמיו קנה אותו מקצת ולא אמרינן כיון שהמקח א' לא קנה לחצאין כדאמרינן מכר עשר שדות בעשר מדינות וכו'. ודוקא בדבר שראוי לחלק כגון פרה וטלה בכור חטי' ומשך חטי' ולא הטלה קנה חטים מג' הפר' אבל החליף חמור בפר' וטלה ולא משך לטלה ומשך לפרה ומת החמו' לא קנה בעל החמור הפרה מאחר שהחמור אינו ראוי לחלק. משיכה בלא מדידה קנה והוא שפסק אבל לא פסק לא קנה אפילו משך ומדידה בלא משיכ' אינ' כלום בכליו של מוכר בתרא וברשב"ם ועבודה זרה. משיכה או הגבהה קונה אפילו בכליו של מוכר מאחר שאמר לו זיל קני או זיל משוך הפירות אפילו לא נתן לו רשות למשוך הכלי קנה מה שבתוכו או משוך קופה זו וקני כלים שבתוכה וכן כתב רב אלפס וכתב הרא"ש אם אמר לו למשוך חפץ זה לקנות דינרי אבל משך בהמה לקנות כלים וכו' לא קנה מאחר שלא קנה בהמה בתרא מציעא. מדה שאינה של שניהם בסימטא או ברשות לוקח כגון של סרסור והשאילה להם למכור עד שלא נתמלאת קאי ברשות מוכר אם נשפך או לענין חזרה משנתמלאת קאי ברשות לוקח פי' כי בדעתו של סרסור שתהא שאולה ללוקח פי' ואם לא נתמלאת לא קנה לוקח אפילו שיש בה שנתות כלומר סימנין עד אי זה מקום קב או קביים ואמר ליה בכך וכך כל קב. ואף על פי שאם הית' מדת לוקח קנה וקנה ראשון ראשון כשיש בה שנתו' כמו שכתבתי למעלה מדת סרסור גרועה ממדת לוקח בזה ועדיפא ממדת מוכר לקנות כשנתמלא וכן כתב אבן מגאש בתר'. יכול אדם לזכות לחבירו חצרו או כליו כדי שיזכה בו לוקח ממוכ' כגון פירות מופקדין אצל המוכר שיאמר לו נפקד במצות מפקיד קני או שכור לו מקומו אבל לזכות לאחר שיקנה משלו אינו יכול לזכותו אלא על ידי אחר ולא בדבור שיאמר הוא בעצמו קנה לו חצרי וכן כתבו התוספות ורשב"ם בתרא. כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך קנה מה שמדד ולא יותר אבל אם מכר לו כל החבילה ומשך אפילו לא מדד קונה הכל וכן פרשב"ם. וכתב הרשב"א שאם נתן מעות אפילו אמר כור בל' אני מוכר לך ראשון קנה נגד מעותיו.
<h2>דף פה.</h2>
כל מקו' שאמרו במסירה וכ"ש במשיכה כך מוכח בתרא קדושין. ברשות הרבים דאמר ליה לך חזק וקני יועיל מסירה אבל לא משיכה וכן בחצר של שניהם בסימטא משיכה אבל לא מסירה וכן בחצר של שניה'. אמר ליה משוך וקני ברשות הרבים לא קנה עד שימשוך פי' במקום שיועי' משיכה כי קפידה הוי כך פרשב"ם יש מן הגדולים שכתבו מטלטלין שאפשר למושכן בקנין במשיכה ואם הם גדולים נמי במסירה ורוב הפוסקים הסכימו דשום טלטל אינו נקנה במסירה זולתי ספינה ושטרות או בהמה וכיוצא בהן כמו שתמצא כל אחד במקומו בתרא כתובות. בסימטא וברשות שניהם שיש לו רשות להניחו שם מדד פירות המוכר או הסרסור במדה של מוכר מדד ונתן לתוך כליו של לוקח קנה אפי' דלא משך ולא אמר ליה זיל קני ואם הניח על גב קרק' לא קנה ואם לא מדד והוא בכליו של לוקח צריך לומר זיל קני ואם היתה מדתו של לוק' ראשון קנה כשיש במדות שנתות כלומר סימנין עד כאן לוג או שנים או יותר לא נתמלאת המדה כשמדד המדה קנה כל מה שהגיע ראשון ראשון לאות סימן קנה אותו מקו' ואם היא מדת סרסור קנה עד שנתמלאת המדה כאשר אפרש לפנים. ובמדה של לוקח אין בה שנתות זולתי לא קנה אם היה כל תשלום הדבר ברשותו אבל מקצת במדה שלו בלא שנתות ומקצתו חוץ מרשותו לא קנה אפילו מה שבמדה דה"ל כמוכר כור דיכול לחזור בו אפי' בסאה אחרונה אף על פי שמקצתו ברשותו מאחר שהכל קנין א' בתרא. ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהם אפילו בכליו של לוקח אף על פי שמדד ואפילו אמר ליה זיל קני לא קני אלא אם כן מסר או הגביה או שיוציאנה בתרא. ברשות מוכר כליו של לוקח אי א"ל זיל קני קני ואפילו לא מדד ואי לא אמר ליה זיל קני אפילו מדד דלא אקני ליה מקום בחצירו לפי' לא קנה עד שיגביהנה או יוציאנה מרשותו או יוציאנה מרשות או שהקנ' לו חצירו או מקומו בשכירות או בקניה ולא בקבלה לחודא לומר תזכה לי חצירי אלא צריך קנין ע"י אחר ולא ע"י עצמו אבל בדבר המופקד אצלו סגי בקבלה לחודה ע"י עצמו לזכות לו בתרא. ברשותו של לוקח קונה אפילו לא מדד והוא שפסק אבל לא פסק לא קנה כי בלא פסיקא אינו מועיל לו שום הקנאה בעולם ולא קנה בשום מקו'. וכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה אפילו אמר ליה זיל קני עד ישאיל לו כליו וכן כתב הר"מ במז"ל כי כמו שאין כליו של לוקח קונה ברשות מוכר כך כליו של מוכר לא קנה ברשות לוקח זולתי כמו שכתבתי. ובדבר שדמיו קצובין או שאמר כמו שישומו ג' דינו כמו שפסק דמים וקנה וכן כתב אבן מאגש וכתב בשם רב אלפס דלא קנה עד שיפסוק אפילו דמיו קצובין בתרא. כתב הרשב"א שאף על פי שהמקח הוא א' אם (הרחיק) [החזיק] במקצתו ונתן דמיו קנה אותו מקצת ולא אמרינן כיון שהמקח א' לא קנה לחצאין כדאמרינן מכר עשר שדות בעשר מדינות וכו'. ודוקא בדבר שראוי לחלק כגון פרה וטלה בכור חטי' ומשך חטי' ולא הטלה קנה חטים מג' הפר' אבל החליף חמור בפר' וטלה ולא משך לטלה ומשך לפרה ומת החמו' לא קנה בעל החמור הפרה מאחר שהחמור אינו ראוי לחלק. משיכה בלא מדידה קנה והוא שפסק אבל לא פסק לא קנה אפילו משך ומדידה בלא משיכ' אינ' כלום בכליו של מוכר בתרא וברשב"ם ועבודה זרה. משיכה או הגבהה קונה אפילו בכליו של מוכר מאחר שאמר לו זיל קני או זיל משוך הפירות אפילו לא נתן לו רשות למשוך הכלי קנה מה שבתוכו או משוך קופה זו וקני כלים שבתוכה וכן כתב רב אלפס וכתב הרא"ש אם אמר לו למשוך חפץ זה לקנות דינרי אבל משך בהמה לקנות כלים וכו' לא קנה מאחר שלא קנה בהמה בתרא מציעא. מדה שאינה של שניהם בסימטא או ברשות לוקח כגון של סרסור והשאילה להם למכור עד שלא נתמלאת קאי ברשות מוכר אם נשפך או לענין חזרה משנתמלאת קאי ברשות לוקח פי' כי בדעתו של סרסור שתהא שאולה ללוקח פי' ואם לא נתמלאת לא קנה לוקח אפילו שיש בה שנתות כלומר סימנין עד אי זה מקום קב או קביים ואמר ליה בכך וכך כל קב. ואף על פי שאם הית' מדת לוקח קנה וקנה ראשון ראשון כשיש בה שנתו' כמו שכתבתי למעלה מדת סרסור גרועה ממדת לוקח בזה ועדיפא ממדת מוכר לקנות כשנתמלא וכן כתב אבן מגאש בתר'. יכול אדם לזכות לחבירו חצרו או כליו כדי שיזכה בו לוקח ממוכ' כגון פירות מופקדין אצל המוכר שיאמר לו נפקד במצות מפקיד קני או שכור לו מקומו אבל לזכות לאחר שיקנה משלו אינו יכול לזכותו אלא על ידי אחר ולא בדבור שיאמר הוא בעצמו קנה לו חצרי וכן כתבו התוספות ורשב"ם בתרא. כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך קנה מה שמדד ולא יותר אבל אם מכר לו כל החבילה ומשך אפילו לא מדד קונה הכל וכן פרשב"ם. וכתב הרשב"א שאם נתן מעות אפילו אמר כור בל' אני מוכר לך ראשון קנה נגד מעותיו.
<h2>דף פח.</h2>
הלוקח כלי מבית אומן לבקרו והוא כלי שדמיו קצובין אף על פי שיהיה בענין שחייב באונסיו כאשר תמצא בשותפין בח"א עם כל זה לוקח יכול לחזור בו כי לא נטלו כי אם לבקרו אבל לא מוכר מאחר שהניחו ליטלו על דעת לקנותו הניחו לו בבתרא. בכל החזקות כגון מסירה משיכה והגבהה מאחר שהחזיק אינו יכול לחזור אח' כדי דבור כך כתבו הפסקנים בתרא.
